יום הכניסה ללימודים של ילדינו הוא יום מרגש ובצדק. כל כך הרבה מאמצים מושקעים בילדים, כדי שילמדו, גדודים גדודים צובאים על חנויות הספרים , כדי לרכוש לילדיהם ספרים בהם ילמדו, יחכימו ויתפתחו....
"החלוקה של התורה לחמישה חומשים איננה רק חלוקה טכנית , כמובן. כל חומש מבטא גילוי חדש שיוצא אל הפועל ומתגלה בו. כך למשל, יש המציינים את החלוקה לחומשים לפי התגלות שכינה. ספר בראשית- שכינה מתגלה רק ליחידים, ספר שמות – שכינה מתגלה לכלל, ספר ויקרא- שכינה מתגלה לכלל באופן קבוע, ספר במדבר – שכינה המתגלה בתוך המסעות ובדרך..."
אנחנו נמצאים אחרי שבת בחוקותי, לפני ל"ג בעומר, בתוך הימים שבין פסח לשבועות שבבסיסם היו צריכים להיות ימי שמחה. חול המועד ארוך , כמו שקורא לזה הרמב"ם, ימים מיוחדים שלאט לאט מרימים אותנו אל חג מתן תורה, שיהיה השנה עוד פעם...
בספירת העומר יש מימד של תהליך והתקדמות, אך לא של החפזות; "ואני אמרתי בחופזי כל האדם כוזב" - ה"אדם" שבנו לא נבנה בחיפזון, אלא ב"צמיחה אביבית", שיש בה מן הזריזות המתונה...
אמונים על הכלל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, אנו קצת מופתעים למקרא הפרשה. סופרים, וסופרים הכל, עד הפרט הקטן ביותר. כמה כסף וכמה זהב וכמה נחושת ומה משקלם וכמה הביאו. מדוע לספור? למה לא להשאיר מעומעם וסמוי ולתת לברכה האלוקית לשרות...
השבוע הנמשך בין פרשת מקץ לפרשת ויגש , נראה לעיתים כבלתי אפשרי. המתח בשיאו, האחים נתפסים בגניבת הגביע, ודומה שיש בהמתנה הזו של שבוע שלם כדי להעצים את התדהמה, את ההלם, ואת החרדה בגדולה ' ויחרדו איש אל אחיו'...
שתי פנים לה, להודאה, שני שלבים. בתחילה ישנה הכרת טובה, זיהוי טובתו של המיטיב, וההודאה היא לשון התוודות והודאה על האמת. ומתוך כך מתבקשת ומתחייבת היא ההודאה על הטוב, פנייה של תודה למיטיב.
עשה לך רב וקנה לך חבר לימדו אותנו חכמים. לאיזה חבר הם מכוונים? ומדוע בלשון יחיד , ולא ברבים, וקנה לך חברים? ובכלל מה ומי נקרא חבר, ואיך אדע מיהו חבר אמת שלי, ומיהו חבר זמני, שכעבור זמן הוא ימשיך לדרכו ואני אמשיך לדרכי?
בא השמש בצהרים.עולם שלם עמד מלכת עת הגיעה השמועה. עמודו של עולם נפטר. האיש הגדול הזה שהפך את העולם במאה שבעים וחמש שנותיו, שהעולם ממנו יצא איננו העולם אליו נולד, שחולל את המהפכה הגדולה בהיסטוריה, מהפכת האמונה, האיש הזה מסתלק לבית עולמו...
דווקא בגלל המקום בו היה יעקב, הנרדפות והבריחה אל תוככי חשכת הלילה הארוך של הגלות, דווקא מהמקום המרוחק הזה חידש יעקב את האפשרות לפנות אל הקדוש ברוך הוא גם מתוך חשכה וריחוק...
בין האבות לאמהות מתקיימים קשרים המביאים לידי ביטוי מימדים שונים בקשר הזוגי. אצל אברהם ושרה בולטת ההדדיות. שניהם צוחקים, שניהם משנים את שמם, שרה לשון שררה, ואברהם טפל לה בנביאות, ואילו שרה שומעת בקול אברהם המבקש ממנה לומר שהיא אחותו...
ימים נוראים שבין כסא לעשור תשס"ג. את ראש השנה עשינו בפעם הראשונה בנצרים. מתחילים להתרגל למציאות החדשה , לפצצות המרגמה שנחתו פה ושם, למתח הדק, הסמוי שתמיד נמצא , מרחף באוויר מאז פסח ההוא בו נהרגו שני הסבים . הרבה דברים חדשים קרו לנו השנה....
בראש הפרשה למדנו שהברכה והקללה תלויים בנו,אם נשמע בקול ה' תהיה לנו ברכה וחס וחלילה אם נסור מן הדרך אשר ה' מצווה תהיה קללה. לימוד זה אנו חייבים לבטא עם כניסתנו לארץ ישראל בעומדנו על הר גריזים והר עיבל...
אם ח"ו נהיה מושפעים מדרכם של יושבי הארץ מיד תעלה שאלת אמת על מוסר המלחמה שלנו,שהרי אין זו מלחמת ה´, אולם אם אנו הולכים בדרך האמיתית העצמית שלנו אז המלחמה היא לבעור הרע מהעולם, לסלוק המפריעים המונעים מאור ה´ להתגלות. - מלחמות של אז והיום
זוכים אנו להתחיל ספר חדש, חלק חדש בתורה- ספר דברים. נאמר בפסוק הפותח את חומש דברים (א'/א'): "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תֹפֶל ולבן וחצרות ודִי זהב"...
שלהי שנת הארבעים. משה כבר יודע שלא יכנס לארץ. ריחה של הארץ ונחלתה כבר מכה בנחירים, הנה , בנות צלפחד באו לתבוע אף הן את חלקן בארץ. הכניסה לארץ ישראל נראית קרובה מתמיד. הגיע הזמן לבקש מנהיג...
בתוך ברכותיו של בלעם הרשע אנו מוצאים פסוק קשה, שהתחבטו בו פרשני הפשט, והראה שיש עוד מקום להתגדר בו ולראות בו פנים חדשות. וכך אומר בלעם: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל"...
בימינו הפכו מדרשות לבנות ונשים לתופעה נפוצה ביותר, "שנת מדרשה", "תוכנית שילוב" וכמובן "תוכנית הוראה" נהיו המסלול הטבעי לרבות מהבנות המסיימות שירות לאומי. דווקא על רקע החידוש במעמד ההולך ומתפתח של המדרשות אנו מביאים את מאמרו של נשיא המדרשה הבוחן את אופיו של בית המדרש הנשי.
עם ישראל ישב בהר סיני למעלה משנה ועתה יוצא הוא לדרך. הליכה זו אינה רק ההליכה הספציפית מהר סיני לכוון ארץ ישראל, אלא מבטאת את תחלת ההופעה של עם ישראל על בימת ההיסטוריה...
אותה התבוננות בפתיל של תכלת, בכתלי המקדש, בים, ברקיע - היא המדובבת את תנועתה הפנימית של הנשמה, רוטטת ומנצנצת לפרקים, המבקשת לראות בסופי-המוגדר-והמוגבל את השתקפויותיו של האינסופי...
כשיהודי בן 77 שהשפיע על דור שלם, אומר לך שהוא רק לקראת התחלת השליחות שלו זה בהחלט גורם לך לחשוב על מהות חייך. הרב רן שריד מגשים חלום נעורים ופוגש את, דויד בן יוסף, האיש שגרם לו להאמין ביכולת לחיות חיים אחרים...
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
